ההתמודדות עם תרומת זרע או עם תרומת ביצית מלווה בדרך כלל עם קשיים נפשיים: תחושת אבל על אובדן ההורות האידיאלית–הגנטית, תחושה של פגיעה עמוקה בדימוי העצמי, בנשיות או בגבריות, בושה, נחיתות וחרדות לרווחתו של הילד ולעתיד החיים המשותפים.
השלמה עם נחיצות התרומה
זוגות, נשים יחידניות ולסביות הנזקקים/ות לתרומת זרע, לתרומת ביצית או לפונדקאות, יידרשו אם כך לטובת הורות בריאה כבר מתחילתה, להשלים עם חוסר השלמות הגופנית, על כל הסימבוליות שלה.
ההשלמה עם נחיצות התרומה היא קשה ודורשת זמן וכוחות נפשיים. פעמים רבות בני זוג יתחילו את התהליך הרפואי שכרוך בתרומה, כמעט בלי לעבד מבחינה נפשית את האובדן שהם עוברים. זה חבל כי עיבוד האבל על האובדן, הוא הכרחי לטובת השלמה והחלמה לקראת הורות מכילה וטובה.
התמודדות עם תרומת זרע או ביצית מעוררת לעיתים דילמות אתיות, דתיות, חברתיות ומשפחתיות. דילמות אלה אינן נפתרות מאליהן עם הולדת התינוק. העוצמה של הטלטלה משתנה מאיש לאיש מזוג לזוג, והיא חריפה במיוחד כאשר לא קיימת קבלה מלאה ותמיכה בין בני הזוג.
בטיפול בנשים רבות למדתי שלעיתים תחושות הכישלון והאבל לא מרפות גם לאחר התחלת התהליך הרפואי, ואף עלולות להימשך גם לאחר הלידה.
הקשר עם התינוק
"איזה קשר יהיה לי עם תינוק שהוא לא שלי מבחינת המטען הגנטי"?
דאגה זו קיימת ומציקה לנשים שהרו מתרומת ביצית, לגברים שנדרשים לתרומת זרע, או לבני זוג שנעזרו בפונדקאית.
שאלת הקשר עם התינוק מבטאת דאגה נפשית עמוקה ומצוקה גדולה של האם שהיא לא תוכל להרגיש אמא של התינוק, במלוא מובן המילה. זאת, למרות שהחוק מכיר בה כאימו לכל דבר וענין.
היא חוששת שבלי קשר גנטי בינה לבין התינוק שלה, ייפגע המהלך הרגיל של ההתאהבות ההדדית ותיפגע תחושת הביטחון בשייכות הנרקמת ביניהם: שאני אמו של הילד הזה והוא שלי.
מאחורי שאלה זו מסתתרת דאגה עמוקה של האם שהנוכחות של הילד תמשיך ותזכיר לה לאורך זמן, את העובדה שהיא לא יכלה להרות מביציותיה שלה. דבר שיכול לפגוע בביטחונה העצמי ובסמכותה ההורית.
דאגה זו עלולה להתבטא גם בחשש לחוסר דמיון חיצוני בינה ובין הילד שייוולד, בכך שתתגלינה בילד תכונות שאינן טובות בעיניה ובאפשרות שהילד "יחפש" קשר עם התורמת, אם דבר התרומה יגיע לידיעתו.
זה הזמן לכמה מילות הרגעה: מחקרים שנערכו באנגליה בעשורים האחרונים הצביעו על קשר טוב ויציב בין הורים לילדיהם שנולדו בסיוע תרומה או פונדקאות ועל התפתחות טובה של הילדים. מעניין לציין כי באנגליה כמו בארצות מערביות נוספות, מטופלים הנעזרים בתרומה מחויבים לקבל שיחות יעוץ המכינות אותם לקראת התהליך.
איך לבחור תורם זרע, תורמת ביציות או פונדקאית
מאפייני התורם או התורמת מעוררים פעמים רבות שאלות נוקבות: האם יש צורך לחקור את תכונותיה או להסתפק במדדים הרפואיים? מי היא/הוא, כיצד הוא נראה, אילו תכונות מאפיינות אותו?
האם לבחור תורם/ת שלילד תהיה אפשרות להכיר? האם הילד ירצה להכיר את אחיו לתרומה ("אחאים") ממשפחות אחרות? האם לבחור מסלול פונדקאות המאפשר קשר עם הפונדקאית?
אם הילד ישאל עליה או ירצה להכיר אותו מה אנחנו נרגיש והאם נאפשר זאת?
שלב זה בהתמודדות עם תרומת זרע או תרומת ביצית עשוי לקחת זמן רב מסיבות אובייקטיביות אך לעיתים, גם בגלל קשיי הזוג להגיע להחלטות, שייתכן ומבטאים לבטים ודאגות סביב התרומה בכלל, שעיבודם טרם הסתיים.
לשתף או לא לשתף את הילד והמשפחה בדרך הבאתו לעולם
השאלה אם לשתף את הסביבה הקרובה בתהליך, ובעתיד גם את הילד/ה, מעסיקה רבות את בני הזוג ולעיתים יש ביניהם חילוקי דעות בנושא.
הגישה של ההורים מושפעת מגורמים אישיותיים ומהתרבות בה הם חיים. אלה שבוחרים לא לשתף את הסביבה והילד בנושא זה חוששים מתגובת הסביבה, שלא תקבל את החלטתם, חוששים מחיפוש הילד את האישה התורמת או את התורם, מחיפוש הילד אחר אחאים, ומפגיעה אפשרית של הדבר במשפחה שלהם, כמו מאפשרות שהדבר יזיק ויפגע בביטחון ובסמכות ההורית שלהם.
לעומתם, אלה שבוחרים לשתף מחשיבים פחות את תגובת הסביבה וחשים ששמירת הסוד תפגע יותר ברווחתם האישית, בילד ובאווירה המשפחתית.
תחום הקמת משפחה בעזרת תרומת זרע או ביצית הוא חדש יחסית, והידע המחקרי לגבי השפעות ההסתרה או הגילוי עדיין לא רב.
הסיכון העיקרי שעליו מצביעים חוקרים ואנשי בריאות הנפש ושגורם לרבים מהם להמליץ על שיתוף הילד בשלב זה או אחר, הוא שהבן או הבת ייחשפו למידע הזה באופן אקראי או יחפשו אותו באופן אקטיבי. החוקרים ואנשי מקצוע רבים סבורים שמצב כזה יכול לגרום לנזק נפשי ממשי, לטראומה ולעורר אצלו/ה רגשות כעס, אכזבה ופגיעה באמון.
אם תבחרו לספר או לא, חשוב שיהיה זה אחרי שבחנתם ודנתם בהשלכות על הילד, על המשפחה ועליכם, ושתהיו שלמים ובטוחים בבחירתכם.
בכל מקרה אין צורך לקבל את ההחלטה בצורה פזיזה ויהיה לכם מספיק זמן לפנות לייעוץ ולעזרה נפשית, גם לאחר שהילד נולד.
תמיכה רגשית מקצועית בהתמודדות עם תרומת זרע, תרומת ביציות או פונדקאות
במדינות רבות בעולם המערבי אנשים שעומדים להיעזר בתרומת תאי רבייה (זרע או ביצית) או בפונדקאות מחויבים לעבור ייעוץ שמאפשר להם להבין את כל ההיבטים והמורכבות הפסיכולוגית שקיימת בתהליך, עבורם ועבור ילדם העתידי.
אם אתם מתלבטים, או אם כבר בחרתם בדרך מיוחדת זו להורות, חשוב שתדעו שתמיכה נפשית ורגשית תאפשר לכם לעבד את התסכולים הרבים המתלווים אליה, ולהרגיש שלמים עם בחירתכם.
אם אתם הורים לילד שנולד באמצעות תרומה או פונדקאות, יתכן שאתם מתלבטים וחשים אי נוחות לגבי שיתוף הילד בעובדת התרומה. ליווי פסיכולוגי יכול להקל ולחזק אתכם.