הגיע הזמן לשילוב תמיכה נפשית בעוברים טיפולי פריון בישראל

פורסם לראשונה ב- 21.11.2010  ב- “הארץ” .

מאת: ד”ר חנה גילאי גינור

ישראל ניצבת במקום הראשון בעולם במספר טיפולי ההפריה החוץ גופית ביחס לאוכלוסייה. ההיבטים הפיסיים הכרוכים בתהליך מקבלים מענה מלא מהממסד הרפואי בארץ. אבל עד כמה מתייחסים במרפאות ההפריה למצוקות הנפשיות של הזוגות המטופלים? תמיכה נפשית, אישית או קבוצתית, איננה חלק מהפרוטוקול הטיפולי במרפאות הפריון.

הגישה שרווחה בעבר היתה, כי אוכלוסיית המטופלים בטיפולי פריון איננה שונה מהאוכלוסייה הכללית.
כיום מתברר כי ביחס לאוכלוסייה הכללית, לוקה קבוצה זו במצוקות רגשיות בשיעורים גבוהים.
למשל, שיעור הנשים הסובלות מהפרעת אכילה, או שסבלו בעבר מהפרעה כזאת, גבוה הרבה יותר
בקרב מטופלות בהפריה חוץ גופית מאשר באוכלוסייה הכללית. במחקר שנערך בבוסטון, שמסקנותיו
פורסמו השנה בכתב העת “Sterility & Fertility”, נבדקו 82 נשים שהחלו טיפולי פריון. נמצא כי יותר מ 20%- מהן סבלו או סובלות מהפרעת אכילה, אבל אף לא אחת מהן לא שיתפה את הצוות הרפואי
במידע.  הפרעות אכילה, כמו אנורקסיה נרבוזה, ידועות כמשבשות תהליכי פריון. נשים הסובלות מהפרעות
אכילה הן בעלות סיכויים נמוכים מאוד להרות.

אחוז לא מבוטל מהמטופלים במרפאות פריון סובלים עוד לפני תחילת הטיפולים ממצוקות רגשיות, לרבות
הפרעות דיכאון וחרדה. במחקר שנערך באיטליה בהשתתפות 151 זוגות, ופורסם ב 2008  ב  Fertility& Sterility” , נמצא כי 16% מהזוגות שפנו למרפאת פוריות סבלו ממצוקות נפשיות, ובייחוד הפרעת
הסתגלות המערבת חרדה ומצב רוח דיכאוני, בהשוואה ל 2%- בלבד מהזוגות שטופלו במרפאה
גינקולוגית רגילה.

הדרך להורות הנכספת מלווה בלחץ, בחרדה, באי שקט ובפחדים. זה עשרות שנים נערכים מחקרים,
המצביעים על כך שטיפולי פוריות, ובמיוחד הפריה חוץ גופית, גורמים ללחץ המשפיע באופן שלילי על
הסיכוי להרות. מצוקות נפשיות כמו חרדה ודיכאון קשורות בקשר הדוק לסיכויי התעברות נמוכים בקרב
נשים שעוברות טיפולי הפריה. באחד המחקרים נמצא קשר בין דיכאון למספר נמוך של ביציות
שנשאבו מהאשה בתהליך הפריית המבחנה, ולתנועתיות זרע נמוכה אצל הגבר. כשהחרדה והדיכאון
התמשכו, נמצא קשר בינם לבין שיעור הריונות נמוך. נמצא גם כי חרדה ודיכאון קשורים להפלות, למשקל
לידה נמוך ולתכונות בעייתיות אצל היילוד, כמו קשיי ויסות רגשי.

ממחקר שערכו מדענים מאוניברסיטת קרדיף בוויילס, בשיתוף עם חברת התרופות “מרק סרונו”,
השתתפו 10,000 נשים וגברים מ 18- מדינות. החוקרים מצאו כי זוגות רבים מוותרים לחלוטין על טיפולי
פוריות מסיבות רגשיות ופסיכולוגיות. הפחד מפני כישלון הטיפולים וחשיפתן של בעיות אינטימיות,
שנשארות בדרך כלל בחדרי חדרים, מעקרים לעתים את הרצון להמשיך ולהשקיע בהולדת ילד.

טיפולים פסיכולוגיים בחרדה ובדיכאון, כמו עצם העלאתן של מצוקות נפשיות אלה למודעות, מעלים את
שיעורי ההצלחה של טיפולי ההפריה. לפי סקירה שבה נבדקו 21 מחקרים מבוקרים, שפורסמה ב-  2009 בכתב העת  “Human Reproduction Update” להתערבויות פסיכולוגיות בעת טיפולי פוריות היה קשר
חיובי משמעותי לשיעורי הריון גבוהים יותר. במחקר אחר, מ  – 2008 , נמצא שפסיכותרפיה התנהגותית
קוגניטיבית יעילה יותר מטיפול תרופתי בהתמודדות עם מצוקות נפשיות במהלך טיפולי פריון.
גם הפסיכותרפיה הדינמית פיתחה שיטות טיפול קצרות מועד, המתאימות לקבוצה ייחודית זו. גם היפנוזה
יעילה להפחתת חרדות ולשיפור סיכויי ההצלחה של טיפולי הפוריות. לפי מחקר שנערך במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע , שפורסם ב – 2006  בכתב העת  “Sterility & Fertility”   כ 53% מהמטופלות הרו באמצעות היפנוזה, לעומת 30% מהנשים שהשתייכו לקבוצת ביקורת.

במדינות שונות, כמו ארצות הברית, אנגליה, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה וגרמניה, משולבים במרפאות
פוריות יועצי פריון, מרביתם מתחום בריאות הנפש. תפקידם לתמוך במטופלים במרפאות הפריון ולהקל
על מצוקותיהם בשלבים השונים של הטיפולים.

בשנים האחרונות החלו להישמע קולות מפורשים של אנשי רפואה, הסבורים כי יש צורך לכלול את הייעוץ,
התמיכה הנפשית והטיפול הפסיכולוגי שניתנים לזוגות העוברים טיפולי פוריות במסגרת הפרוטוקול
הרפואי. תמיכה כזאת לא רק תקל על המטופלים, אלא גם תעלה את שיעור ההריונות ותפחית את עלות
הטיפולים ואת שיעורי הפרישה מהטיפולים.

יש הממליצים להתחיל את טיפולי הפוריות בקרב זוגות שלא הצליחו להרות באופן טבעי, רק לאחר שלושה
חודשי טיפול נפשי. אחרים ממליצים להתאים את הטיפול לצורכי הזוג, בהתאם לקשיים ולערכים הדתיים
והאתיים שלהם.

חשיבות מיוחדת יש לטיפול הפסיכולוגי בקרב זוגות ויחידים שנעזרים בתרומת זרע, בתרומת ביצית,
בפונדקאות או באימוץ. הטיפול הפסיכולוגי מסייע בעיבוד סוגיות של זהות אישית, ערך עצמי, פגיעות,
הורות, קשר, רווחתו ובריאותו של הילד שייוולד. חשיבותם מתעצמת בגלל ההשלכות של הסוגיות האלה
על בריאותו הפיסית והנפשית של הצאצא שבדרך. על הקהילה הרפואית מוטלת אחריות לאיתור מצוקות
נפשיות של מטופלים, שעלולות להקשות על התהליך הטיפולי, למסור למטופלים מידע בדבר גורמי הקושי
ולעודדם לבחור בטיפול תומך מתאים.

לאחר שנים רבות של עבודה בתחום, שבהן ליוויתי זוגות רבים, התבוננתי וטיפלתי בנקודות המפגש בין
גוף לנפש, איני יכולה שלא לחוש שביעות רצון מהקולות החדשים הנשמעים בקהילה הרפואית. יש לקוות
כי אלה יתקבלו באופן מלא בקהילה הרפואית כולה וכי תמיכה נפשית תהפוך לרכיב קבוע של טיפולי
הפריון.
ומלה אחרונה למטופלים – שתפו את הרופאים המטפלים בקשייכם הגופניים והרגשיים, כדי שתזכו לקבל
טיפול טוב ויעיל יותר.

 

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית מהמרכז לפסיכותרפיה “הורותא” – פריון, הריון והורות .

ד"ר חנה גילאי גינור | פסיכולוגית קלינית
שתפו:

סגור לתגובות.