קשה לעמוד מנגד כשהילדים שלכם מתקשים להביא בעצמם ילדים לעולם ונשאבים למסלול מפרך של טיפולי פוריות ומחשבות על אימוץ. למרות הרצון הרב לסייע – והכמיהה להפוך לסבא וסבתא – יש לעשות זאת תוך כיבוד הפרטיות והרצונות של הזוג.
אם ילדיכם הבוגרים מתקשים להביא ילד לעולם ופונים לטיפולי פוריות, גם אתם כהורים עומדים במצב קשה. בצד העצב, אתם חשים חסרי אונים על כך שיכולתכם לעזור לאהוביכם מוגבלת מאד. אתם ודאי שואלים עצמכם מה נכון לעשות: האם ראוי לדבר עם הילדים ולהציע עזרה בנושא כה אינטימי ופרטי? ואולי מעולם לא דיברתם איתם על נושאים כה רגישים? אולי שיחה כזו תפגע בפרטיותם והקשר איתם ייחלש?
הקשר של בני הזוג הצעיר עם הוריהם משמעותי ביותר ומהווה בדרך כלל מקור לנחמה ולעזרה. כך תוכלו לנסות ולחזק אותם ולתמוך בהם ברגעים הקשים:
- דעו שצריכים אתכם. אל תפקפקו בחובתכם ובזכותכם לסייע לילדיכם הבוגרים. לדעתי, הורים יכולים לשוחח עם ילדיהם על כל נושא, ויהיה זה האינטימי ביותר, אם רק יקפידו על הכללים. התמיכה במטופלי פוריות חשובה להם מאוד, והיטיבה להביע זאת בלוגרית אמריקאית בת 31 מטופלת פוריות, כשפנתה לחברים ולקרובים של המטופלים: "עזרו לנו לאסוף תקווה – תמכו בנו בכל דרך שאתם מכירים, שתפו אותנו בצחוק שלכם, אף פעם אל תחלפו על פנינו אילמים ושותקים לנוכח המאבק שלנו".
- הניחו את הכאב בצד. שימו לנגד עיניכם את טובת הילדים, ולא את סקרנותכם או את כאביכם. זו משימה אפשרית, גם אם קשה. שאלות או אמירות כמו "מתי התחלתם בטיפולים?", "ההורים של בת הזוג ידעו לפנינו?" או "אין לך מושג כמה קשה לאמא, היא לא ישנה כבר חודש" משרתות אולי אתכם אך מכבידות על ילדיכם.
- הביעו דאגה. בטאו דאגה כנה, מתעניינת ותומכת. זכרו שאתם עלולים ליפול לאחת משתי מלכודות: לרצות לדעת יותר מדי, מה שעלול להתפרש אצל בני הזוג כחטטנות, או דווקא להתעלם מהבעיה ולהציע מילות נחמה ריקות כמו "בסוף יהיה טוב", או "אל תחשבו על הנושא והכל ייפתר". תצליחו יותר במשימה זו אם לא תבקשו להיות מעורבים ומעודכנים, בין אם ישירות ובין אם באמירות של "נו, מה חדש?", אלא תשאירו לילדכם לקבוע את הקצב ואת עומק המידע שברצונם לשתף אתכם בו ואם תציעו נחמה אמיתית.
- נהלו שיחה. הדבר החשוב ביותר הוא שילדיכם יחושו שאתם מגבים אותם ונמצאים שם עבורם במילים ובמעשים כמעין חוף מבטחים. נסו ליצור אווירה שנעים לשוחח בה (לפעמים שיחה כזו יכולה להתנהל רק עם אחד מכם), וזכרו ששיחה פנים אל פנים במידת האפשר תמיד קרובה ותומכת יותר משיחת טלפון.
- גלו טאקט. בגלל רגישות התחום ומרחק הדורות הקיים ביניכם לבין ילדיכם, חשוב שתיזהרו שבעתיים. בקשו תמיד רשות מראש לשוחח על הנושא ואל תתעקשו לעשות זאת בזמנים לא מתאימים, ובדקו מראש עם מי הם מעדיפים לדבר.
- אל תשפטו. אל תחפשו אשמים בסיפור ואל תתמקדו בשאלה אם הבן או הבת שלכם "אחראיים" לבעיה או דווקא הצד השני. אי פריון הוא בעיה של שני בני הזוג, גם אם רק אחד מהם סובל מהבעיה הפיזית. כשבני הזוג ירצו בכך הם ישתפו אתכם בסיבות לאי הפריון שלהם.
- הכירו את החומר. למדו על טיפולי פוריות ועל דגמי הורות אפשריים. מטופלי פוריות עומדים לעתים בפני החלטות המובילות אותם להקים משפחה הבנויה על דגם הורות חדש, באמצעות תרומת זרע, תרומת ביצית, פונדקאות ואף אימוץ. כדאי להכיר דגמים אלה וללבן ביניכם את עמדתכם הרגשית כלפי אפשרויות אלו. כך תגיעו לשיחה עם ילדיכם כשאתם מודעים ומבינים יותר את האתגרים שבפניהם הם עומדים, ותוכלו לנטרל במעט את הדעות הקדומות שלכם והחששות. דוגמה שלילית תמצאו בספרה של מאירה גולדברג-ברנע, "כמה רחוק את מוכנה ללכת", שבו מתואר קרע עם אבי הגיבורה שהתקשה לקבל את רצונה לאמץ.
- הכילו את הרגשות. קבלו את התגובות הרגשיות הקשות של בני הזוג. לעתים יהיה זה בכי, לפעמים מצב רוח קשה, לפעמים תגובה תוקפנית כלפיכם. נסו לשים עצמכם בצד ולהבין את מצוקתם. אם קרתה תקרית סוערת ביניכם, הביעו את התנצלותכם.
- אל תלכו רכיל. כבדו את גבולות הפרטיות של בני הזוג. בדקו איתם מה מותר לספר, למי מותר לספר ועם מי מכם ירצו לדבר, והבטיחו להם שלא תעברו על הכללים, גם אם מדובר בשיתוף אנשים קרובים להם כמו האחים. שמרו על כך באדיקות, למען ילדיכם, שכן החשוב ביותר הוא לשמור את ערוצי התקשורת ביניכם פתוחים.
- הציעו עזרה. שאלו אותם איך תוכלו לסייע רגשית וחומרית. אל תניחו שאתם יודעים טוב יותר מה לעשות. לא כל אחד מוכן לקבל כל סוג עזרה, אך חשוב שבני הזוג ידעו שאתם מוכנים לסייע ונמצאים שם עבורם בכל רגע שבו יחליטו להשתמש באפשרות הזו.
פורסם ynet ב 26.9.11
צרו קשר