להיות הורים לתאומים

מאמר אורחת מאת: ד”ר ליאורה באור.

נוחתים – הורים בפעם הראשונה

“זה לא חלום, זו מציאות. אנחנו הורים – ולשניים. עד עכשיו היינו באופוריה. כולם באו לבקר בבית חולים, מתנות פרחים, חיוכים ומצלמות. קיבלתי את השניים להאכלה מדי פעם וכשלא ממש הצלחתי, הייתה שם האחות שמיד עזרה. אבל בית ההבראה נגמר והגענו הביתה. עכשיו מה עושים? איך מתנהגים הורים? והורים לתאומים? עוד לא הספקתי לחשוב על תשובה, ומיד כבר הייתי בתוך זה. הבכי הראשון. בידיים רועדות ניגשתי לבקבוקים המצוחצחים והמבריקים שהכינה אימי במטבח. כמה שמים? זה בדיוק על הקו של ה-150 מ”ל? זה מספיק חם? אולי יותר מדי? זהו, עכשיו אנחנו לבד, עכשיו אנחנו צריכם לדאוג להם. ומכאן ואילך השתנו חיינו”.

ואכן, מרגע שאנחנו הופכים להורים, החיים משתנים. על אחת כמה וכמה כהורים לתאומים. שום דבר ממה שהיה קודם כבר לא יהיה אותו הדבר. נכנסים לטיול במעין רכבת הורים מסחררת והכל שונה: הרגשות האישיים, היחסים עם בן הזוג, יחסים עם המשפחה המורחבת, הבית נראה אחרת, וכן – גם הקריירה. מושגים פשוטים מקבלים משמעות מורכבת, שונה לחלוטין מכפי שהיתה עד כה: זמן, אני, עצמי, זוגיות, עייפות, יחסי מין, שאיפות בחיים, טוב, אושר, ועוד ועוד.

אחד השינויים המהותיים עבור האם הוא בתחום עיסוקה המקצועי. טרם הלידה, נשים ניהלו אורח חיים מקצועי פעיל, חשו סיפוק עצמי, נפגשו במהלך היום עם הרבה אנשים, הרגישו כי הן ממצות את הפוטנציאל האישי שלהן, חשו אתגר אינטלקטואלי. גם נשים אחרות, שיצאו לעבודה שלא בהכרח היוותה אתגר מקצועי רב, עדיין בילו חלק משעות היום מחוץ לבית, ותרמו להכנסה המשותפת שלהן ושל בני זוגן.  עם המעבר להורות, התרחש מעבר מהחוץ לבית. עבור חלק מהנשים ההסתגלות לשהייה בבית כרוכה בקושי מסוים. הולדת תאומים מעצימה לעיתים קושי זה, בעיקר בשל הבידוד החברתי אותו חוות האמהות. ” חברה לעבודה ילדה בת, ולאחר שלושה חודשים התחילה לחזור בהדרגה לעבודה. עוד לפני כן הייתה קופצת מדי פעם למשרד, התינוקת המקסימה בסל קל – לעיתים אף לא חשנו בה – והספיקה אפילו קצת לעבוד. עם תאומים זה בלתי אפשרי. כל יציאה מהבית זו אופרציה. ולחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים נראית בלתי אפשרית. הקיצוץ בהכנסה משמעותי ביותר ומוסיף לחץ”.

בידוד חברתי

אכן תחושת הבידוד החברתי נפוצה בקרב אמהות לתאומים. כל יציאה מהבית עם התאומים כרוכה לעיתים במאמץ. הדבר תלוי בנגישות ובתנאי המגורים, שכן בבתים מסוימים העגלה לא נכנסת למעלית, או בבתים אחרים אין מעלית כלל ולאם אין אפשרות לצאת מהבית ללא עזרה. יציאה לפגישה עם חברות בבית קפה גם היא לא תמיד אפשרית, משום שהעיסוק והטיפול בתאומים הוא לעיתים עיקר המפגש, ושלא כאם לילד יחיד, אין ביכולתה להושיב על ברכיה את ילדה ולהאכילו או להרגיעו במידת הצורך. עם זאת, היציאה מהבית דרושה לאם ולתאומים כאוויר לנשימה.  אולם לכך נדרשת עזרה. וזו מילת המפתח בהורות לתאומים, וודאי תחזור גם בפרקים אחרים. כדאי מאוד לאפסן את הבושה ולנסות לבקש עזרה מכל מי שאפשר. גם אם לא נעים, רצוי לבקש. תמיד ניתן לתגמל באופן כל שהוא את השכנה, או כל אחד אחר. אבל עזרה של כמה דקות ביציאה מהבית שווה אוורור של כמה שעות. זר פרחים בחג ידאג לשימור נוהג העזרה. להיות סופרוומן זו שאיפה לא ריאלית עם מחיר בצידה. שכן לזוג תאומים דרושים לפחות שני זוגות ידיים. כאשר בכל זאת עזרה אינה בנמצא, כדאי לפוגג את הבדידות על ידי הזמנת חברים לביתכם. לצורך כך נחוץ אחסון של הרצון לשלמות. ארחו אורחים גם כשהבית מבולגן וגם אם כל מה שיש לכם להציע זה כוס קפה בלי עוגיות. השתדלו להיות ספונטנים. כן, כל מי שמגדל ילדים יודע שבית שחיים בו אינו מוזיאון.

לארח אורחים בבית של תאומים קל יותר מאשר להתארח עם תאומים בבית שלא ערוך לכך. וודאי תשימו לב לכך בעצמכם, בעיקר כשהילדים יגדלו ויתחילו לזחול או ללכת, שאתם לא ממש מחוזרים על ידי כל מיני חברים שפעם התארחתם אצלם לעיתים תכופות. לא כל אחד ערוך נפשית לארח אצלו בבית תאומים, שמתרוצצים ונוגעים בכל חפץ מזדמן. גם אם אותם מארחים הם הורים בעצמם, אולם להם כללי התנהגות והתמודדות שונים עם ילדיהם. נסו לקבל זאת בהבנה והשתדלו להזמין אותם אליכם כאשר אתם מעונינים בחברתם. אם אתם מעונינים במפגש מחוץ לדלת האמות שבביתכם, היפגשו בפרק או כל מקום אחר בחוץ.

הורים לתאומים: על מה רצוי לוותר

בעניין כמה הרגלים או רצונות שנזכרו שרצוי שהורים ייפרדו מהם, החשוב ביותר הוא הרצון או הצורך בשלמות. הורים אינם חייבים להיות הורים מושלמים. השלמות אינה בהישג ידו של אף בן אנוש, והמאמצים להשגת השלמות כרוכים במחיר רגשי גבוה ובפגיעה ביחסים הבין אישיים. זו הסיבה כי וויניקוט טבע את המושג “אם מספיק טובה” (good enough mother ). באותו אופן, אין צורך לצפות כי התאומים יהיו מושלמים. כהורים אנו עושים שגיאות אך המעשים הנכונים שאנו עושים בגידול ילדינו צריכים לפצות על שגיאות אלו. וכך גם לגבי ילדינו – הם אינם מושלמים ומותר להם לשגות עד שיתבגרו ומעשיהם הנכונים יפצו על שגיאותיהם.

הויתור על הרצון או ההרגל לשלמות (פרפקציוניזים) קשה ביותר לאלו שמוטיב זה טבוע בנפשם. אלו מתקשים להיפרד מהסלון המבריק והנכון לצילום בירחון העיצוב בכל עת או במטבח המסודר. חייבים לשנות את סדר הקדימויות והעדיפויות עם הולדתו של כל ילד, ובמיוחד תאומים. חשוב יותר להתמקד בטיפול בתאומים ולעצום לפחות חצי עין על התחזוקה הכללית, שכן אחרת משלמים מחיר פיזי ורגשי כבד. אתם לא נמצאים בתחרות ומטרתכם לגדל את ילדיכם ולהמשיך לשמור על שפיותכם. אין בכך כדי לומר כי מרגע שהפכתם להורים תזניחו את הבית, אבל מותר קצת “לפשל”. ההתפשרות חשובה ביותר כאשר צריך להתמודד עם עזרה. בעיקר כאשר העזרה ניתנת על ידי האם או החמה, רצוי לקבלה בשתי ידיים שכן היא לרוב מצילה, אבל להעלים עין בכל הקשור לסדר בביתכם. לא ניתן לצפות מההורים העוזרים שידעו בדיוק את הסדר שלכם, ולכן אם חפצים מסוימים לא חזרו למקומם הרי ששום דבר לא קרה. חבל גם על האנרגיה בסידורם לאחר שהעזרה עוזבת, שכן בפעם הבאה אי הסדר יחזור. מעבר לעניינים טכניים, צריך ללמוד לקבל עצות. זכרו שאמכם או חמותכם גידלו אתכם, לפני לא מעט שנים, אבל הן מנוסות. תנו להן להציע ונסו לקבל את עזרתן ללא ביקורת. לעיתים ביקורת לא מתאימה תדיר את רגליה של העזרה מביתכם. ועל העזרה הזו רצוי שלא לוותר.

שינוי צפוי בזוגיות

“מאז שנולדו התאומים, שכחנו מה זה להיות זוג. אנחנו כל הזמן מסתובבים בין חיתולים לבקבוקים, וההרגשה שזה אף פעם לא נגמר. גם אחרי שאנחנו משכיבים אותם לישון וחושבים שהנה הגיעה המנוחה, מישהו מהם מתחיל לבכות. אין שקט, אין מנוחה ואין זוגיות, בקיצור סיר לחץ. למזלנו יש לנו קצת עזרה מהמשפחה, אבל זו גם הסיבה ששכחנו מה זה להיות זוג. אנחנו לא לבד. תמיד יש עוד מישהו בבית. בסך הכל רצינו ילד, והתחושה היא שהפכנו לקבוצת כדורסל”.

המעבר מזוג להורות הוא בדרך כלל מבחנם הראשון של הנישואין. זהו שינוי חד שבו הדפוסים הישנים של הזוגיות אינם מספקים עוד. תוספת של ילד למערכת זוגית מאוזנת מהווה ערעור שיווי המשקל שאליו הגיע הזוג קודם הלידה. תוספת זו מהווה לחץ המשפיע על המנגנונים הרגילים ומחייבת את הזוג להיפרד ממנהגים ישנים, ולסגל מנהגים חדשים שיהוו שיווי משקל חדש.

מאת : ד”ר ליאורה באור

קראו עוד: זוגיות אחרי לידה

שתפו:

סגור לתגובות.