תהליכי ההורות מתחילים כבר בהריון. הריון לאחר טיפולי פוריות לא שונה מבחינה גופנית מהריון רגיל. אבל הוא כן שונה מבחינה רגשית: לבני זוג שהיו נתונים במסגרת טיפולים שוחקת ומתישה צפויה חוויה אחרת. מאחר שהם למודי ניסיון ואכזבות, צפוי שחששותיהם מפני אכזבה נוספת יהיו גדולים יותר.
כשמדובר בהריון ספונטני וטבעי, ללא טיפולים, ההורים לעתיד מרבים לדמיין את התינוק או התינוקות. הם מפנטזים על הרגע שבו יהפכו להיות הורים, מתכננים את חייהם העתידיים, חושבים ומנסים להרגיש איך יהיו כהורים. תהליכים אלה, המתרחשים בנפש, מקבילים לתהליכים המתרחשים בגוף. כמו הרחם שנמתח כדי להכיל את התינוק החדש, כך יש צורך למתוח את הנפש.
במקרים רבים, כמעט ביודעין, בני זוג בטיפולי פוריות נמנעים מלחשוב ולדמיין את היותם הורים. הם מתקשים להרגיש את שמחתם, לתת לה ביטוי, פן משהו ישתבש בהריון. הם מעכבים את ההתקשרות לעובר ואף נמנעים מהיערכות לתקופה שאחרי הלידה, מחשש מעין הרע. איפוק רגשי כזה כלפי ההורות וכלפי התינוק/תינוקות שעומדים להיוולד, מתבטא באמירות כמו "כשנגיע לגשר נעבור אותו", "העיקר שהתינוק יהיה בריא", "קודם שייוולדו התאומים, אחר כך נחשוב מה לעשות", ויש בו גם ניסיון "לעמעם" את הרגשות החיוביים המאיימים להתפרץ.
וכך, תהליכי ההכנה להורות שעוברים הורים בהריון טבעי, עוברים באופן חלש ביותר על הורים בהריון לאחר טיפולים, בבחינת: "אם לא אדע, לא אפחד".
מי שעברו טיפולי פוריות נוטים להקפיד שבעתיים על הבדיקות הנחוצות במהלך ההיריון ועל אורח חיים בריא. מבחינה זו, במובנים רבים נמשכת ההתנהגות האופיינית בזמן הטיפולים וכאילו ההיריון ממשיך להיות חלק מהטיפול.
הקשיים במעבר להורות אחרי טיפולי פוריות
בקרב הורים שעברו טיפולי פוריות ניתן להבחין בשני כוחות מנוגדים: האחד – השמחה, תחושת ההקלה ואף הגאווה על התינוק שנולד, והרווחה שההורים חשים כשהוא נולד בריא, מה שלא תמיד מובן מאליו. הכוח השני פועל בכיוון מנוגד: זוהי אי המוכנות הרגשית של ההורים לטפל בתינוק, עקב מיעוט ההכנה הנפשית לתפקידי ההורות, בעיקר של הורים שזה עתה התחילו את צעדיהם הראשונים כהורים.
למרבה הצער, מספר לא מבוטל של תינוקות נולדים טרום זמנם ובמשקל לידה נמוך מאוד. בנוסף, יש עדויות כי לתינוקות שנולדו אחרי טיפולי פוריות יש התחלה קשה יותר: הם מגלים יותר קשיי שינה ויותר בעיות אכילה לעומת תינוקות שנולדו ללא טיפולי פוריות.יחד עם זאת, מחקרים מאשרים שהתפתחותם הנפשית והקוגניטיבית של ילדי טיפולים היא תקינה, ויש אפילו מחקרים שמציגים ממצאים שהתפתחותם טובה יותר לעומת שאר הילדים.
במציאות של תחילת ההורות אחרי הטיפולים, למרות הסטרס הרב שההורים מצויים בו וההתנהגות המגוננת והדואגת של האימהות, רוב ההורים משיגים איזון ותפקוד טוב כהורים, ואף מתקשרים יפה לתינוקם. כנראה, שהשמחה והרגשת ההישג שהם חשים ואולי אף התמיכה והעידוד שהם שואבים מהמשפחה ומחברים, מאזנים את השפעת החוויה הקודמת, של ההתנסות הממושכת בקשיי הפוריות והטיפולים והיעדר ההתכוננות להורות.
להורים אחרי טיפולים יש כמה אתגרים ייחודיים. הם עשויים להיות הורים מבוגרים, יחסית לחבריהם שילדו קודם, ולעתים הם מתקשים לחבור לחבריהם הקודמים או ליצור קשרים חברתיים חדשים עם הורים צעירים מהם. לכן, עשויה להיות להם מעורבות חברתית נמוכה יותר ורשת תמיכה לא מספיק חזקה.
אתגר נוסף הוא אתגר הזוגיות. הורים אלה נוטים יותר לאפשר לסוגיות הוריות להשתלט על היחסים הזוגיים: הם מדברים הרבה על הילדים ועסוקים בהם כל הזמן – הרבה יותר מאשר הורים שילדיהם נולדו באופן טבעי.
הסתגלות להורות לאחר טיפולים, ומיוחד לאחר הצפיה הלא מדוברת שההורות המיוחלת תביא רק שמחה לבית, מובילה לכך שהורים אינם רוצים להודות ולהכיר בקשיים ובתסכולים, שהם מנת חלקו של כל הורה בתחילת הדרך. אי הכרה זו מתבטאת ברמה האישית והזוגית וביחסים עם משפחתם הקרובה ועם חבריהם והיא מכבידה על החוויה הרגשית האוטנטית של ההורים, על כל המשתמע מכך.
כך או אחרת, הורים שעברו טיפולי פוריות מתמודדים עם בעיות ייחודיות במעבר להורות, והם זקוקים פעמים רבות להדרכה ותמיכה כדי לחזק את בטחונם העצמי בטיפול שהם מעניקים לתינוק/לתינוקות.
מה ניתן לעשות?
- במהלך ההיריון, כדאי שבני הזוג יכירו בקשיים המיוחדים שלהם וימצאו את הדרך המתאימה להתכונן להורות.
- חשוב להמשיך בפעילויות מהנות כדי לא להרגיש רק שבויים בתוך ההיריון, וכדי להרגיע את החרדה החזקה והבלתי מדוברת.
- חשוב להמשיך ולטפח את הזוגיות ואת ההקשבה ההדדית.
- השתתפות בקורס הכנה ללידה להורים שהיו בטיפולים, אם קיים, יכולה לסייע.
לאחר הלידה, חשוב שההורים יהיו קשובים להרגשתם ושלא יסתירו מעצמם או ביניהם קשיים טבעיים שעשויים לעלות. השמחה ותחושת ההישג על הולדת הילד לא צריכה לבטל את הרגשות השונים הקיימים בכל הורה.